בלוג


הדיבור יקר ככסף אך השקט יקר כזהב
בחגי תשרי האחרונים, אני בת זוגתי ו-2 ילדינו היינו באחת הערים האהובות עלינו ביותר ביפן: קיוטו.
קשה שלא להתאהב בה ואני יכול לספר עליה סיפורים רבים, אבל בביקור הזה צץ ועלה בי החשק לשים לב
לשקט, אולי מפני שזו הפעם הראשונה שבה אנחנו היינו רועשים כל כך.
כשאני אומר אנחנו אני מתכוון ל - 2 הבנים שלנו, שיהיו בריאים, שכל אחד מהם מחפש ונלחם על מקומו ומעמדו במשפחה.
אז ברגעי השקט ששררו, גיגלתי קצת על שקט ותרבות יפן ומצאתי מאמר שעניין אותי מאוד לקרוא
ושמדבר בדיוק על אספקט השקט בתרבות היפנית ועל הדיכוטומיה שקיימת בנושא.
מכיוון שזה מאמר קצת ארוך אפרסם אותו בכמה חלקים.
ביפן קיימת דיכוטומיה מוזרה: מצד אחד זהו מקום רועש; במרכזי הקניות ובתחנות המרכזיות,
נשמעות ברכות קולניות המברכות את הבאים והנכנסים לחנויות.
הרחובות המרכזיים הם הומי אדם ויש בהם רעש והמולה בלתי פוסק.
מצד שני, היפנים מעריכים מאוד את השקט.
זה די מוזר ששקט מוערך במקום כזה קקופוני.
אך עבור היפנים, השקט הינה צורת תקשורת בלתי מילולית.
בדיוק כמו הדיבור, גם השקט מעביר רגשות, מרמז על כבוד, יוצר ריחוק אנושי, מונע עימות ולעיתים הופך את משמעות הדברים שנאמרו.
המאמר בוחן את השקט ב - 4 ממדים עיקריים ואת תפקיד השקט בתקשורת הבין תרבותית.
המאמר מרמז שהשקט הוא יותר מאשר רווח בין המילים אלא משמש מעין חלון לאמונות ולערכים בתרבות היפנית.

ארבעת ממדיו של השקט
כנות

מבחינה היסטורית, השקט היה מקושר לכנות. מקור האמונה הוא בזן בודהיזם שבה עודדו את השקט ודיכאו את המילה המדוברת מכיוון שהאמינו שלא ניתן להגיע להארה בעזרת דיבור על כך.
בנוסף לכך, תפילות בודהיסטיות אפשרו לאנשים להבין את ריקותם של המילים.
אפשר להדגים בצורה הטובה ביותר את אמונה זו ע"י רעיון המא (
).
למשל אם נתבונן במוזיקה, המושג מא מתייחס למרווח או לשקט שבין התווים.
המרווח הזה הוא לא רק עניין של תזמון אלא כולל גם את הרעיון שמוזיקה היא התווים המנוגנים וגם השקט שביניהם.
פתגמים ואמרות יפניות מזהירות מפני השימוש במילים הנאמרות: "השקט שומר עלינו מכל משמר",
"מוטב להשאיר דברים בלתי נאמרים". האמרות מדגישות את האמונה היפנית שלא ניתן לסמוך על הביטוי המילולי ויש לו השלכות עבור הדובר.
כיום, ממד זה רלוונטי גם בפוליטיקה. פוליטיקאים יפניים מוערכים יותר בעבור יכולתם לשמור על השקט יותר מאשר מיומנות הנאום שלהם, בעוד שבמערב ההיפך הוא הנכון.
ברמה האישית, כנות קשורה לרעיון של פנים וחוץ.
  בצד החיצוני כלולים איברי הדיבור והביטוי
בעוד שהשקט קשור לצד הפנימי ושהיפנים מייחסים לכנות. רעיון זה מרכזי לדפוס החשיבה היפני.
שלא כמו בשפות אחרות, ביפנית משתמשים במילים: לב והארה לתיאור התודעה ולא משתמשים ברעיונות כמו רגש או תפיסה. הלב נובע מבפנים ולכן השקט קשור לעולם היושר והכנות.
היפנים מאמינים בשימוש מספר מצומצם של מילים בזכות האמונה הרווחת שהעצמי הפנימי צריך להיות מוסתר ככל האפשר. 
    המשך יבוא (או שלא)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה